במסגרת הגבולות הידועים : רן ובר בודק את גבולות האושר 

יוסי, חבר שלי, חושב להתחתן. זאת אומרת דנה, חברה שלו, חושבת להתחתן. הוא היה מעדיף להשאיר את הדברים כפי שהם. נחמד לו, נוח לו – אז למה להיכנס למחויבות? למה להיכנס להצהרות בומבסטיות וטקסים עתיקים שאין להם משמעות לגביו? הוא לא מבין מה הביג דיל. ובאמת, זה החזיק מעמד איזה שנה וחצי עד שהיא הודיעה לו.

הוא יושב מולי, בן 32, נראה טוב, מצליח בעבודה, מלא עיסוקים נוספים ועם מבט מלא דאגה בעיניו. "מה אני אעשה?", הוא שואל בתחינה. "היא אמרה שזהו. או שאנחנו מתחתנים או שאני אשכח ממנה.”
"ומה אתה מרגיש?”, שאלתי. "אני יודע? מתאים לי הסטטוס קוו. מתאים לי הדברים כפי שהם, למה להיכנס להגדרות?” הוא שואל, ומייד מוסיף: "טוב, אתה דוס עכשיו אז תתחיל להסביר לי על ההלכה וכאלה, אבל באמת – בנאדם כמוני, מה העניין שלי לקפוץ לחתונה איתה? שתחכה כמה שנים, נכיר אחד את השני וכאלה. מה הלחץ?”.

באמת, מה הלחץ? הסתכלתי עליו וראיתי פחד בעיניים. פחד לעשות טעות, פחד לנעול את עצמו בלי אפשרות לצאת מההסדר הכובל הזה. פחד מביטול החופש. "אולי אתם לא מתאימים?”, שאלתי כבדרך אגב. הוא הרים גבה. "זאת אומרת," המשכתי, "אם אתה לא בטוח לגביה אז אולי באמת אתם ממש לא מתאימים? אולי היא לא הבחורה בשבילך.”

"אולי..” הוא אמר והסתכל על הרצפה. “אני באמת לא יודע, אני ממש מבולבל. אבל אני לא יכול לפגוע בה, אני לא יכול סתם לעזוב אותה. וגם, אולי, אולי בכלל אני כן צריך להיות איתה.” "תדע לך שכל יום שאתה איתה ולא רוצה להיות איתה – זה לא משמח אותה אלא מענה אותה.” הוא הסתכל עליי ולא אמר כלום. הוא הסתכל לכיוון הקיר ובהה בו לרגע. "אני פשוט מפחד. אני מפחד לסגור על החיים שלי. בכל אופן, אל תדאג, זה ייגמר בקרוב כך או כך. היא נראית די נחושה. כנראה לא אוכל להמשיך לשבת על הגדר.”

"למה?" שאלתי בחיוך "היא כבר רמזה על טבעת נישואין ?"

"לא." הוא ענה בזעף "עוד לא."

ככה זה. כשאתה מחוץ למשהו אתה מרגיש קירות של פחדים, כאילו העולם סוגר עליך. אבל אם אתה קופץ לתוך הדברים, אתה עובר דרך קירות של פחד ומגיע לנקודת אמת פנימית יותר. יוסי עדיין לא יודע את זה, ובגלל זה יש לו בחירה. כל העניין פה זה הבחירה, וכדי שנוכל באמת לבחור המציאות מוצגת לנו בצורה של שחור ולבן – של ימין ושמאל. חייבת להיות ליוסי סיבה ממש טובה להתחתן, ולכאורה צריכה להיות סיבה ממש ממש טובה שלא להתחתן. לפחות עד שאתה עושה את הבחירה. ואחרי שאתה בוחר אתה מגלה הרבה דברים. "תגיד יוסי, שמת לב פעם שהמילים "בוחר" ו"בורח" עשויות מאותן אותיות?".

"די, די כבר עם הניו אייג' היהודי הזה", אמר יוסי. "טחנת לי את המוח עם הצירופי אותיות שלך, מה זה יעזור לי עכשיו? אני לא בקטע של גימטריות וקבלה. אני צריך פתרון מעשי: מה אני עושה עם דנה, היא משגעת אותי." "זה לא סתם צירופי אותיות", אמרתי לו, "וזה בטח לא גימטריה. אתה נמצא בנקודה קריטית. אתה יכול להמשיך לברוח מהתמודדות, או לבחור להיכנס לתוכה. דרך אגב, זה לא אומר שהכול הולך להסתדר אחרי זה."

להמשך הכתבה: במסגרת הגבולות הידועים : רן ובר בודק את גבולות האושר – חלק ב'